אחרי שיוצאים מבית הכיסא
אשר יצר
אשר יצר את האדם בחכמה, וברא בו נקבים נקבים, חלולים חלולים. גלוי וידוע לפני כסא כבודך, שאם יפתח אחד מהם או יסתם אחד מהם, אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך אפילו שעה אחת. ברוך אתה ה׳, רופא כל בשר ומפליא לעשות
הפירוש
חז״ל תיקנו לומר את הברכה אחרי שיוצאים מבית הכיסא (ברכות ס ע״ב). היא מודה על כך שכל הפתחים והחללים שבגוף פועלים בדיוק כמו שצריך: מה שצריך להיות פתוח – פתוח, ומה שצריך להיות סגור – סגור.
ובמה "מפליא לעשות"? יש מפרשים: הגוף דומה לנאד (שק עור) מלא אוויר. נאד כזה מתרוקן מחור קטן אחד, ואילו בגוף יש פתחים רבים, והרוח נשארת בו.
והרמ״א מפרש: הפלא הוא שה׳ קושר את הנשמה, שהיא רוחנית, בגוף, שהוא גשמי (שולחן ערוך, אורח חיים ו, א).
המבט השני
בגוף פועלות כל הזמן כמה מערכות שמסננות ומוציאות פסולת. הכליות: בכל כליה יש כמיליון מסננים זעירים. יחד הן מסננות מהדם כ-180 ליטר נוזלים ביום, ומחזירות לגוף כ-99% מהם. הכבד: דרכו עוברים כ-1.5 ליטר דם בכל דקה, והוא מפרק חומרים מזיקים. והריאות: בכל נשימה הן מוציאות פחמן דו-חמצני (הגז שהתאים פולטים), כקילוגרם ביום.
0
מיליליטר נוזלים שהכליות שלכם סיננו מהדם, מאז שפתחתם את העמוד
ולמה "אפילו שעה אחת"? כשכלי דם במוח נסתם (שבץ), מתים בכל דקה כ-1.9 מיליון תאי עצב. ובלידה, עם הנשימה הראשונה, זרימת הדם בגוף התינוק משנה כיוון: פתח שהיה בין חדרי הלב נאטם כמו דלת, וכלי דם שעקף את הריאות נסגר בימים הראשונים. כל פתח נפתח ונסגר בדיוק ברגע הנכון.
180 ליטר ביום, בלי רגע של הפסקה.
כשמתעוררים
אלוקי נשמה
אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה היא. אתה בראתה, אתה יצרתה, אתה נפחתה בי, ואתה משמרה בקרבי, ואתה עתיד ליטלה ממני, ולהחזירה בי לעתיד לבוא... ברוך אתה ה׳, המחזיר נשמות לפגרים מתים
הפירוש
חז״ל תיקנו לומר את הברכה מיד כשמתעוררים (ברכות ס ע״ב). והם אמרו: "שינה אחד משישים למיתה" (ברכות נז ע״ב). בכל לילה אנחנו מפקידים את הנשמה: לפני השינה אומרים "בידך אפקיד רוחי" (תהלים לא, ו; ברכות ה ע״א). ובבוקר מודים: "המחזיר נשמות לפגרים מתים".
"ואתה משמרה בקרבי": גם כשאנחנו ישנים ולא יודעים דבר, ה׳ שומר את הנשמה בתוכנו.
והיקיצה של כל בוקר רומזת לתחיית המתים, שעליה מדברת הברכה עצמה: "ולהחזירה בי לעתיד לבוא". ובמדרש: "חדשים לבקרים רבה אמונתך" – מתוך שה׳ מחדש אותנו בכל בוקר, אנחנו יודעים שנאמן הוא להחיות מתים (איכה רבה ג).
המבט השני
בשינה עמוקה, גלי החשמל של המוח נעשים איטיים וגדולים. הנשימה והדופק מאטים, וחום הגוף יורד. אנחנו מנותקים כמעט מכל מה שקורה סביבנו.
ובכל זאת, משהו בנו נשאר על המשמר. במחקרים נמצא שאדם ישן מתעורר בקלות רבה יותר כשקוראים בשמו, מאשר כשקוראים בשם אחר. וגם היקיצה עצמה היא תהליך: לוקח לגוף ולמוח כרבע שעה עד חצי שעה לחזור לערנות מלאה.
בכל לילה מפקידים, ובכל בוקר מקבלים בחזרה.
כששומעים את התרנגול
הנותן לשכוי בינה
הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה
הפירוש
חז״ל תיקנו לברך כששומעים את קול התרנגול, שמבשר את בוא היום החדש (ברכות ס ע״ב). בערביה קראו לתרנגול "שכוי" (ראש השנה כו ע״א), והלשון לקוחה מאיוב: "או מי נתן לשכוי בינה" (איוב לח, לו).
ויש מפרשים ש"שכוי" הוא הלב: ה׳ נתן לאדם בינה להבחין בין יום ללילה, בין אור לחושך.
המבט השני
בניסוי שנערך ביפן (2013) הוחזקו תרנגולים באור עמום קבוע, בלי זריחה ובלי חושך. ובכל זאת הם המשיכו לקרוא בערך בשעה שבה הייתה אמורה להיות זריחה. יש להם שעון פנימי, שמכין אותם ליום שעוד לא התחיל.
וגם לאדם נתן ה׳ בינה להבחין בין יום ללילה. בעין שלנו יש סוג שלישי של תאים קולטי אור, שהתגלה רק בתחילת שנות האלפיים. הם לא משתתפים ביצירת התמונה: תפקידם לספר למוח אם עכשיו יום או לילה, ולכוון לפי זה את השעון הפנימי של הגוף. השעון הזה מכוון לקצת יותר מ-24 שעות, ואור הבוקר מאפס אותו מחדש בכל יום. אצל חלק מהעיוורים התאים האלה עדיין פועלים, והגוף שלהם יודע מתי יום, אף שהם לא רואים.
התרנגול יודע שהבוקר מגיע, עוד לפני שהוא רואה אותו. וגם אנחנו.
ברכות על מי שאנחנו
שלא עשני
שלא עשני גוי
שלא עשני עבד
שלא עשני אשה
ונשים מברכות: שעשני כרצונו
הפירוש
מקור הברכות בגמרא (מנחות מג ע״ב). הטור (אורח חיים מו) מסביר את שלושתן כהודאה על המצוות: ככל שאדם מצווה ביותר מצוות, יש לו יותר הזדמנויות לעבוד את ה׳.
שלא עשני גוי
גוי מצווה רק בשבע מצוות בני נח. ישראל נבחרו להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט, ו): עם שכל חייו מלאים מצוות.
שלא עשני עבד
עבד פטור, כמו אישה, ממצוות עשה שהזמן גרמן (מצוות שיש להן זמן קבוע). אבל יש כאן גם עניין של רצון: הזמן והרצון של העבד שייכים לאדוניו. יהודי חופשי שייך רק לה׳, כמו שאמרו חז״ל על הפסוק "כי לי בני ישראל עבדים": "עבדי הם, ולא עבדים לעבדים" (קידושין כב ע״ב). ובזכות החירות הזו אדם יכול לבחור בטוב בעצמו, כדברי הרמב״ם: "רשות לכל אדם נתונה" (הלכות תשובה ה, א).
שלא עשני אשה ושעשני כרצונו
לפי הפירוש הפשוט, הגבר מודה על כך שהוא מצווה ביותר מצוות. והאישה מברכת "שעשני כרצונו", כמי שמקבלת באמונה את מה שה׳ קבע לה (טור, אורח חיים מו).
ויש פירוש עמוק יותר, מבית מדרשו של הרב קוק: הברכה של האישה מבטאת מעלה יתרה. היא מכוונת יותר לרצון ה׳, ולכן דווקא היא יכולה לומר "שעשני כרצונו". היא מצווה בפחות מצוות, כי מטבעה היא מתוקנת יותר וזקוקה לפחות תיקון. האדם נברא מעפר האדמה, והאישה נבראה מחומר זך יותר, מצלעו של האדם (עולת ראיה ח״א עמ׳ עא–עב; שיחות הרצי״ה). וכבר אמרו חז״ל: "בינה יתירה נתן הקב״ה באשה יותר מבאיש" (נדה מה ע״ב).
הרב אליעזר מלמד מסכם: לפי המבט הפשוט מעלת הגברים יתרה, ולפי המבט העמוק ניכרת מעלת הנשים. ולכן הצניעות, שמדגישה את המעלה הפנימית, חשובה במיוחד לנשים (פניני הלכה, תפילת נשים ו).
המבט השני
גם הגוף מלמד על ההבדל. גוף האישה בנוי לבנות חיים מבפנים. בהריון נפח הדם שלה גדל בכ-40% עד 50%, והגוף שלה בונה איבר שלם וחדש, השליה, רק בשביל התינוק. ובמחקרים נמצא שתאים של העובר נשארים בגוף האם גם עשרות שנים אחרי הלידה. גוף הגבר בנוי יותר לכוח שכלפי חוץ: בממוצע, כוחו בפלג הגוף העליון גדול בהרבה.
הערכה ממוצעת; משתנה מאישה לאישה
מעלה פנימית ומעלה חיצונית, כל אחת בתפקידה.
כשפותחים את העיניים
פוקח עורים
פוקח עורים
הפירוש
חז״ל תיקנו לברך כשפותחים את העיניים (ברכות ס ע״ב). הלשון מתהלים: "ה׳ פקח עורים" (תהלים קמו, ח).
ולדעת הגאונים, וכך פסק הרמ״א, גם עיוור מברך את הברכה: על כך שאחרים רואים, ויכולים להראות לו את הדרך (אורח חיים מו, ח). ברכות השחר הן הודאה על הטוב של העולם כולו, ולא רק על מה שכל אחד מקבל לעצמו.
המבט השני
בקיר האחורי של העין יש שכבה דקה שנקראת רשתית. יש בה כ-120 מיליון תאים שקולטים אור חלש, ועוד כ-6 מיליון תאים שמבחינים בצבעים. תא אחד כזה יכול להגיב לפוטון אחד (החלקיק הקטן ביותר של אור). מהאותות של כל התאים האלה, המוח מרכיב תמונה אחת, שלמה ורציפה, ברגע שבו אתם פותחים את העיניים.
פוטון אחד מספיק.
כשמתלבשים
מלביש ערומים
מלביש ערומים
הפירוש
חז״ל תיקנו לברך כשמתלבשים (ברכות ס ע״ב). הגמרא מביאה שה׳ עצמו הלביש את האדם הראשון: "ויעש ה׳ אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם". וממנו לומדים: "אף אתה הלבש ערומים" (סוטה יד ע״א).
המבט השני
הבגד הראשון של כל אדם הוא העור, כמו "כתנות העור" של האדם הראשון. זה האיבר הגדול ביותר בגוף, ושטחו אצל מבוגר כשני מטרים רבועים. הוא שומר על החום, עוצר חיידקים ומרגיש מגע. בכל דקה נושרים מאיתנו עשרות אלפי תאי עור ישנים, והשכבה החיצונית מתחדשת כל כמה שבועות.
בגד שמתחדש מעצמו, כל כמה שבועות.
כשמתיישבים ופושטים את האיברים
מתיר אסורים
מתיר אסורים
הפירוש
חז״ל תיקנו לברך כשמתיישבים במיטה ופושטים את האיברים (ברכות ס ע״ב), אחרי שהיינו, כלשון הרב אליעזר מלמד, "אסורים בכבלי השינה". הלשון מתהלים: "ה׳ מתיר אסורים" (תהלים קמו, ז).
המבט השני
בכל לילה, כשאנחנו חולמים, המוח משתק כמעט את כל שרירי הגוף. כך אנחנו לא "מבצעים" את החלומות ולא נפגעים. זה קורה כמה פעמים בלילה, בפרקי החלום (שנת רם). ובבוקר, השרירים משתחררים.
בפסים הזהובים (החלומות) השרירים משותקים
בכל לילה אנחנו כבולים, ובכל בוקר משוחררים.
כשמזדקפים ועומדים
זוקף כפופים
זוקף כפופים
הפירוש
חז״ל תיקנו לברך כשעומדים על הרגליים (ברכות ס ע״ב). הלשון מתהלים: "ה׳ זקף כפופים" (תהלים קמו, ח).
המבט השני
לעמוד זקוף זה לא דבר פשוט. באוזן הפנימית יש שלוש תעלות זעירות מלאות נוזל, כל אחת בכיוון אחר. כשהראש זז, הנוזל זז, והמוח יודע בדיוק איך אנחנו עומדים. לפי זה הוא מתקן בלי הפסקה את השרירים, כדי שלא ניפול.
פלס בתלת-ממד, בתוך האוזן.
כשמניחים את הרגליים על הארץ
רוקע הארץ על המים
רוקע הארץ על המים
הפירוש
חז״ל תיקנו לברך כשמניחים את הרגליים על הארץ (ברכות ס ע״ב). הלשון מתהלים: "לרקע הארץ על המים" (תהלים קלו, ו). ובבריאה: "יקוו המים... ותראה היבשה" (בראשית א, ט).
המבט השני
כ-71% מפני כדור הארץ מכוסים במים. ואם היו מיישרים את כל פני כדור הארץ, בלי הרים ובלי תהומות, המים היו מכסים את כל היבשה בעומק של כ-2.6 קילומטר. היבשה שעליה אנחנו דורכים קיימת רק בזכות ההבדלים בגובה. הזיזו את הפס, ויישרו את כדור הארץ.
כל צעד על יבשה הוא מתנה.
כשנועלים נעליים
שעשה לי כל צרכי
שעשה לי כל צרכי
הפירוש
חז״ל תיקנו לברך כשנועלים את הנעליים (ברכות ס ע״ב). עד כמה הנעליים חשובות? "לעולם ימכור אדם קורות ביתו, ויקח מנעלים לרגליו" (שבת קכט ע״א). בלי נעליים אי אפשר לצאת לצורכי היום.
והברכה נאמרת בלשון יחיד: "לי", "צרכי". זו הודאה על החסד שה׳ עושה עם כל אחד ואחת, על הצרכים הפרטיים של כל אדם.
המבט השני
האדם נולד בלי פרסות ובלי כריות עבות, עם כפות רגליים רכות. אבל מוקדם מאוד בהיסטוריה הוא למד להגן עליהן. לפי שינויים שנמצאו בעצמות כף הרגל, בני אדם נעלו נעליים כבר לפני כ-40,000 שנה. הסנדלים העתיקים ביותר שנמצאו, קלועים מסיבי צמחים, בני כ-10,000 שנה. ונעל עור שלמה, בת כ-5,500 שנה, נמצאה במערה בארמניה.
מכל הצרכים, דווקא הנעל: מה שמאפשר לצאת אל כל השאר.
כשמתחילים ללכת
המכין מצעדי גבר
המכין מצעדי גבר
הפירוש
חז״ל תיקנו לברך כשמתחילים ללכת (ברכות ס ע״ב). הלשון מתהלים: "מה׳ מצעדי גבר כוננו" (תהלים לז, כג).
המבט השני
בכל כף רגל יש 26 עצמות. בשתיהן יחד 52, כרבע מכל 206 העצמות שבגוף. הן בנויות כמו קשת, שבולמת את הזעזוע של כל צעד ומחזירה חלק מהאנרגיה.
וההליכה עצמה היא נפילה מבוקרת. בכל צעד הגוף נוטה קדימה ומתחיל ליפול, והרגל השנייה תופסת אותו בדיוק ברגע הנכון. המוח, חוט השדרה והשרירים מתאמים את זה בלי שנחשוב על כך.
בכל צעד, נפילה קטנה ותפיסה מושלמת.
כשחוגרים חגורה
אוזר ישראל בגבורה
אוזר ישראל בגבורה
הפירוש
חז״ל תיקנו לברך כשחוגרים את החגורה (ברכות ס ע״ב). הרמ״א מסביר שהחגורה מפרידה בין הלב לבין החלק התחתון של הגוף (אורח חיים מו, א). זו הגבורה האמיתית: שהלב והשכל שולטים בדחפים, ולא להפך. "איזהו גיבור? הכובש את יצרו" (אבות ד, א).
והברכה נאמרת על "ישראל": זו גבורה של עם שלם, ויש בה שבח כללי לישראל (פניני הלכה).
המבט השני
גם הגוף עצמו בנוי עם חיץ כזה. הסרעפת, שריר גדול בצורת כיפה, מפרידה בין בית החזה, שבו הלב והריאות, לבין איברי הבטן. והיא גם שריר הנשימה העיקרי: בכל נשימה היא יורדת ועולה, כ-20,000 פעמים ביום.
בציור: בשאיפה הסרעפת יורדת ומפנה מקום לריאות, ובנשיפה היא עולה בחזרה.
חיץ בין הלב לבין מה שמתחתיו, כבר בתוך הגוף.
כשמכסים את הראש
עוטר ישראל בתפארה
עוטר ישראל בתפארה
הפירוש
חז״ל תיקנו לברך כשמכסים את הראש (ברכות ס ע״ב; משנה ברורה מו, ט).
למה כיסוי הראש הוא "תפארה"? רב הונא בריה דרב יהושע לא הלך ארבע אמות בראש מגולה, ואמר: "שכינה למעלה מראשי" (קידושין לא ע״א). ואמו של רב נחמן בר יצחק אמרה לו: "כסי רישיך, כי היכי דתיהוי עלך אימתא דשמיא" (כסה את ראשך, כדי שתהיה עליך יראת שמיים; שבת קנו ע״ב).
והתפארת של ישראל על הראש מופיעה גם בתפילין: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך" – "אלו תפילין שבראש" (ברכות ו ע״א).
המבט השני
חיים בסוק היה תלמיד ישיבה וחבר בני עקיבא בגטו וילנה. בערב שבת אחד בשנת 1943, בגיל 20, יצא מהגטו כדי להצטרף לפרטיזנים. אמו הדליקה נרות שבת ובכתה. הוא התפלל קבלת שבת, אכל בפעם האחרונה מהבישול של אמו, ואחר כך, כך סיפר: "את התפילין שמתי בכיס השמאלי של המעיל, ואת האקדח בכיס הימני".
ביערות לחם ביחידת הפרטיזנים היהודית "נקמה", ואחר כך בדיוויזיה הליטאית. הם תקפו תחנות משטרה גרמניות והניחו מוקשים לרכבות. ולאורך כל הזמן ביער הוא נשא איתו את התפילין, והקפיד להניח אותן.
אחרי המלחמה עלה לארץ והקים משפחה. בבר המצווה של בנו הבכור, יחזקאל, קרא את חזון העצמות היבשות, ובכה. הוא הזכיר את דברי רבי יהודה בן בתירא על המתים שהחיה יחזקאל: "אני מבני בניהם, ואלו תפילין שהניח לי אבי אבא מהם" (סנהדרין צב ע״ב). ואז הוציא את התפילין שקיבל מאביו יחזקאל, שהניח כל יום ביערות, ונתן אותן לבנו: "יבוא יום שישאלו אותך אם זה באמת קרה. תגיד להם: אלה התפילין שסבי יחזקאל הניח לאבי ונתן לו, ואבי הניח לי ונתן לי. הן העדים שלי". כעבור 25 שנה, בבר המצווה של הנכד אלכסנדר, הבטיח הנכד שגם הוא יספר.
"וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך, ויראו ממך" – "אלו תפילין שבראש". תפילין בכיס אחד, ואקדח בכיס השני. (הסיפור מתועד ביד ושם.)
"הן העדים שלי": עטרה שעוברת מדור לדור.
כשמתחילים את היום
הנותן ליעף כח
הנותן ליעף כח
הפירוש
הברכה הזו אינה מופיעה בגמרא, ונוספה מאוחר יותר (טור ובית יוסף, אורח חיים מו). השולחן ערוך פסק שלא לאומרה, אבל נהגו לאומרה, וגם הספרדים אומרים אותה בעקבות האר״י. הלשון מישעיהו: "נתן ליעף כח, ולאין אונים עצמה ירבה" (ישעיהו מ, כט).
המבט השני
העייפות היא לא רק תחושה. במשך היום מצטבר במוח חומר בשם אדנוזין (תוצר לוואי של פעילות התאים), וככל שהוא מצטבר, אנחנו עייפים יותר. בשינה הוא מתפנה, ובבוקר אנחנו קמים רעננים.
הקו הזהוב: רמת העייפות. הרקע הכחול: שעות השינה.
במחקר על עכברים נמצא שבשינה הרווחים בין תאי המוח מתרחבים בכ-60%, ונוזל שוטף מהם פסולת. ובשינה עמוקה הגוף מפריש הורמון גדילה, שעוזר לשקם את השרירים ואת הרקמות.
העייפות מצטברת כל היום, ובכל לילה מתנקה.
כשרוחצים את הפנים
המעביר שינה מעיני
המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי
הפירוש
חז״ל תיקנו לברך כשרוחצים את הפנים בבוקר (ברכות ס ע״ב). זו הברכה שסוגרת את המעבר מהשינה אל היום.
המבט השני
הגוף מתחיל להתעורר עוד לפני שפותחים את העיניים. במוח יש "שעון ראשי" של כ-20,000 תאי עצב, שמכוון את כל הגוף לפי שעות היום. לקראת הבוקר חום הגוף עולה. ומיד אחרי ההתעוררות, רמת הורמון הדריכות (קורטיזול) קופצת בערך בחצי, ומגיעה לשיא תוך כחצי שעה.
הקו הזהוב: רמת הורמון הדריכות בבוקר
הבוקר מתחיל בפנים, לפני שהוא מתחיל בחוץ.
מאה ברכות ביום
חז״ל אמרו: "חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום" (מנחות מג ע״ב). ברכות השחר הן הראשונות שבהן. הרב אליעזר מלמד כותב שהשגרה שוחקת את תשומת הלב שלנו לכל הטוב שה׳ משפיע עלינו. לכן תיקנו חכמים את הברכות האלה: כדי שלא נהיה כפויי טובה, ונלמד שלכל דבר בחיינו יש ערך אלוקי (פניני הלכה, תפילת נשים ו).
ובפעם הבאה שתאמרו אותן, אולי תזכרו את הכליות שמסננות, את הנשמה שחוזרת בכל בוקר, את התרנגול שיודע שהבוקר מגיע, ואת האדמה שמחכה לצעד הראשון.