במבט שני
גבורות גשמים
למה "משיב הרוח ומוריד הגשם" נאמר דווקא בברכת "אתה גבור"?
בשמיני עצרת מתחילים להוסיף את המילים האלה לתפילה. התלמוד שואל "מאי גבורות גשמים?", ומשיב: "מפני שיורדין בגבורה". בואו נלך אחרי טיפה אחת מן הים ועד השדה, ונראה איפה הגבורה.
מן הים אל העננים
מעלה נשיאים
בשנה ממוצעת יורדים על ישראל כ-6–7 מיליארד מטר מעוקב של גשם. כדי שהמים האלה יעלו אל העננים, השמש צריכה קודם להפוך אותם לאדים, והאנרגיה שנדרשת לכך שווה לכ-50–65 שנות צריכה של כל החשמל בישראל.
מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ
תהלים קלה, ז
הרד״ק: "נשיאים" הם העננים, והם נקראים כך כי הם מתנשאים למעלה מן הארץ. "קצה הארץ" הוא הים – משם הם עולים.
מן הים אל היבשה
משיב הרוח
כ-90% מהגשם השנתי בישראל קשור לסופות החורף של הים התיכון, ה"שקעים הקפריסאיים". ובכל העולם, האטמוספרה מעבירה מן האוקיינוס אל היבשה, נטו, כ-40,000 קילומטר מעוקב של מים בשנה. הכנרת מכילה כ-4 מיליארד מ״ק (כשהיא מלאה), כלומר כ-10,000 כנרות – בכל שנה.
הִנֵּה עָב קְטַנָּה כְּכַף אִישׁ עֹלָה מִיָּם
מלכים א יח, מד–מה
...וְהַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ עָבִים וְרוּחַ, וַיְהִי גֶשֶׁם גָּדוֹל
אליהו על הכרמל: ענן קטן עולה מן הים, אחריו עננים ורוח, ובסוף גשם גדול. קודם הרוח, ואחריה הגשם.
בתוך הסערה
ברקים למטר
בתוך הענן, גבישי קרח וגרגרי ברד רך מתנגשים בלי הרף, והענן נטען בחשמל. הברק מחמם את האוויר סביבו לכ-28,000° מעלות, פי חמישה בערך מפני השמש (כ-5,500° מעלות). האוויר הלוהט מתפשט בבת אחת, וזה הרעם.
הקול עובר קילומטר בכשלוש שניות: ספרו מהברק עד הרעם וחלקו בשלוש. ובכל שנייה יש על פני כדור הארץ כ-40 ברקים (מדידות לווין: כ-44 בשנייה).
בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה
תהלים קלה, ז
הרד״ק: פלא גדול – הברקים הם אש, והמים אינם מכבים את האש.
על הרעמים ועל הרוחות ועל הברקים אומר:
משנה, ברכות ט, ב
ברוך... שכחו וגבורתו מלא עולם
משנה ברורה (רכז, ה): נוהגים לברך על הרעם "שכחו וגבורתו", כי בו נראית גבורתו יותר, ועל הברק "עושה מעשה בראשית". אבל באמת כל אחת מהברכות שייכת לשניהם.
מן העננים אל האדמה
מוריד הגשם
אילו טיפה הייתה נופלת מגובה של שני קילומטרים בלי אוויר, היא הייתה פוגעת בנו ביותר מ-700 קמ״ש. האוויר בולם אותה, וגם הטיפות הגדולות ביותר נוחתות בכ-35 קמ״ש בלבד.
וגם גודלה של הטיפה מוגבל. טיפה קטנה כמעט עגולה. ככל שהיא גדלה, האוויר שטוח אותה מלמטה כמו לחמנייה. ובסביבות 4–6 מילימטר היא מתפרקת לטיפות קטנות, ולכן כמעט אין טיפות גדולות יותר (במקרים נדירים נמדדו אפילו כ-8 מ״מ).
כל טיפה וטיפה בראתי לה דפוס בפני עצמה...
בבא בתרא טז ע״א
שאלמלי שתי טיפין יוצאות מדפוס אחד מטשטשות את הארץ, ואינה מוציאה פירות
לכל טיפה "דפוס" משלה, כדי שלא תקלקל את האדמה.
כל גבורת הסערה – יורדת אלינו טיפה אחר טיפה.
אז למה הגשם בברכת "אתה גבור"?
התלמוד (תענית ב ע״א) לומד זאת מהמילים "אין חקר". על הגשם נאמר: "עושה גדולות עד אין חקר... הנותן מטר על פני ארץ" (איוב ה, ט–י), ואותן מילים נאמרו גם על בריאת העולם (ישעיהו מ, כח). ועל הבריאה נאמר: "מכין הרים בכחו, נאזר בגבורה" (תהלים סה, ז). כלומר, הגשם יורד באותה גבורה שבה נברא העולם.
ועוד אמרו (ברכות לג ע״א): "מתוך ששקולה כתחיית המתים" – ולכן קבעו אותה בברכת "מחיה המתים". ובתענית ז ע״א יש מי שאומר שיום הגשמים אף גדול מתחיית המתים, כי תחיית המתים היא לצדיקים והגשם יורד על צדיקים ורשעים כאחד.
אתה גבור לעולם ה׳,
ברכת "אתה גבור" בתפילת העמידה
מחיה מתים אתה, רב להושיע.
משיב הרוח ומוריד הגשם