ותן טל ומטר לברכה

מתי?

למה דווקא ז׳ במרחשוון?

המשנה (תענית א, ג) מביאה שתי דעות. הדעה הראשונה: בג׳ בחשוון. רבן גמליאל אומר: בז׳ בחשוון, "חמשה עשר יום אחר החג, כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת". כלומר, מחכים שעולי הרגל האחרונים יחזרו הביתה בשלום, ורק אז מבקשים גשם. להלכה, בארץ ישראל מתחילים מליל ז׳ בחשוון (שולחן ערוך, אורח חיים קיז, א).

"ותן"

למה לבקש?

נכון, רוב מי השתייה בערים כבר מותפלים (לפי הדיווחים, כ-70–80%). אבל בשנה ממוצעת הגשם מביא לארץ כ-7 מיליארד מ״ק, פי 7–9 מכושר ההתפלה של המתקנים הגדולים (כ-0.8 מיליארד מ״ק בשנה).

ומה קורה לטיפה שיורדת? כ-70% חוזר לאוויר באידוי ובנשיפת הצמחים, כ-5% זורם בנחלים וכ-25% מחלחל אל מי התהום.

בתחילת ספטמבר 2026 (בסוף אלול) נעצרו חמישה מתוך שישה מתקני ההתפלה הגדולים בים התיכון: אשקלון, אשדוד, פלמחים, שורק A ושורק B. לפי החוקרים, כנראה בגלל פריחה עצומה של אצות מיקרוסקופיות, שכנראה הגיעו מדלתת הנילוס בזרמי הים. כדי להשלים את החסר שאבו יותר מים מהכנרת ומהמאגרים, כלומר מי גשמים. בהמשך חזרו המתקנים לפעול בהדרגה.

ולייצר גשם? "ישראל 4" הוא ניסוי מבוקר בזריעת עננים באגן הכנרת בשנים 2013–2020. הוא מצא תוספת של 1.8% בלבד בגשם, וטווח הוודאות שלה (בין 11% פחות ל-16% יותר) כולל גם אפס, כלומר התוצאה אינה מובהקת. ב-2021 הושעתה זריעת העננים המבצעית; לפי גלובס, כי מפלס הכנרת היה גבוה והעלות לא הצדיקה אותה.

מים אפשר להתפיל. גשם – אפשר רק לבקש.

"על (כל) פני האדמה"

לשם אין צינור

מים מותפלים מגיעים רק לאן שמגיע צינור. בישראל לא יותר מכעשירית משטח המדינה מושקית (לפי FAO: כ-11% מצויד להשקיה וכ-7% מושקה בפועל). ברוב שאר השטח – יער, מרעה, שדות בעל ומדבר – יורד רק גשם.

ובעולם כולו: כ-80% מהשדות אינם מושקים כלל, ומהם בא כ-60% מהמזון (FAO, 2021). לשם הדוגמה: כדי לגדל קילו חיטה דרושים בממוצע העולמי כ-1,830 ליטר מים, ו-70% מהם הם מי גשם.

ולא רק האדמה – גם האוויר שמעליה. הגשם הוא המנקה העיקרי שלו. לפי השוואה בין מודלים של האטמוספרה (AeroCom), משקעים מסלקים כ-79% מהפיח, כ-80% מהחלקיקים האורגניים וכ-89% מהסולפט מכלל מה שיוצא מן האוויר. אלה ממוצעי מודלים, לא מדידות.

"לברכה"

הדיוק

בירושלים יורד בשנה כמעט כמו בלונדון: כ-525 מ״מ מול כ-627. אבל בלונדון הגשם מתפזר על כ-114 ימים, ובירושלים על כ-42 בלבד (יום גשם: לפחות מילימטר אחד; ממוצעי 1991–2020).

לכן חשוב ה"בעתו". רש״י (דברים יא, יד): "יורה" היא רביעה הנופלת לאחר הזריעה, ו"מלקוש" – הנופלת סמוך לקציר, "למלאת התבואה בקשיה".

וגם הכמות חשובה. חוני המעגל התפלל על גשם, וירדו קודם טיפין טיפין. אמר: "לא כך שאלתי". ירדו בזעף, ו"שיערו חכמים שאין טפה פחותה מלוג". שוב אמר: "לא כך שאלתי". ורק אחר כך ירדו "גשמי רצון, ברכה ונדבה".

כלומר, לוג הוא פי כ-3,000 מטיפה גדולה במיוחד של 6 מ״מ.

אלא גשמי רצון,
ברכה ונדבה

תענית כג ע״א

וזה ה"לברכה" שבתפילה: לא רק שירד גשם – אלא שירד כראוי. בנוסח עדות המזרח מבקשים זאת במפורש: "וּבָרְכָהּ בְּגִשְׁמֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה", כלומר: ברך אותה (את השנה) בגשמי רצון.

"טל"

למה לבקש טל?

הטל אף פעם לא נעצר – גם בבצורת של אליהו. מה שהיה אפשר לעצור הוא "טל של ברכה" (תענית ג ע״א–ע״ב), ורש״י מסביר: טל "שיצמיח שום צמח". ועל זה מבקשים: "ותן טל... לברכה".

כמותו קטנה: כעשירית מילימטר בלילה. אבל בנגב (מחקר בשדה בוקר, 2013–2015) הוא ירד בכ-200–250 ימים בשנה, לעומת כ-25 אירועי גשם בשנה. כמחצית ממנו ירדה יותר מחודש אחרי הגשם האחרון. ויש צמחי מדבר, כמו Artemisia sieberi, שסופגים אותו גם דרך הגבעולים.

ולא רק כמות: במחקר בנגב נמצא שהטל סיפק בין כ-46% ל-63% מהמים בשלושה מיני צמחים (Hill ואחרים, 2015).